פסק-דין בתיק ב"ל 45674-07-11

1.         לפני ערעור מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30/6/2011 (להלן - הוועדה), אשר קבעה כי למערער נכות צמיתה בשיעור 19% החל מיום 1.6.94 ונכות צמיתה בשיעור 45% החל מיום 1.1.98 תוך הפעלת תקנה 15 בשליש.

2.         הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן ביום 22.2.2011 בערעור קודם שהגיש המערער (בל 4041/09) בפני כב' הרשמת שלי ולך (להלן - " פסק הדין").

העובדות הרלוונטיות

3.         המערער, יליד 1955, עבד כמנהל בית ספר לכדורגל ומאמן קבוצת הנוער בהפועל אזור בין השנים 1991-1994.

4.         המערער סבל מקרע של המיניסקוסים בשתי ברכיו ועבר ניתוחים לכריתת המניסקוסים בברכיו. המערער סובל מאוסטאורטריטיס של הברכיים.

5.         מומחה מטעם בית הדין קבע בחוות דעתו (תיק בל 4175/04) כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין הפגיעה ממנה סובל הוא. על בסיס חוות הדעת ניתן ביום 9.10.2007 פסק דין (כב' השופטת יהלום) הקובע כי יש להכיר בפגיעה ממנה סובל המערער כפגיעה בעבודה ע"פ תורת המיקוטראומה.

6.         וועדה רפואית לעררים מיום 7.7.2009 קבעה למערער 18% נכות צמיתה החל מיום 1.6.1994 ו- 36% נכות צמיתה החל מיום 1.1.98. עוד קבעה הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 15.

7.         על קביעת הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 הגיש המערער ערעור בביה"ד (בל 4941/09) וביום 22.2.2011 ניתן פסק הדין במסגרתו נקבע כדלקמן: " ב"כ הצדדים מסכימים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים מיום 7.7.2009 על מנת שהועדה תבחן את תחולת תקנה 15 לפי נוסח התקנות כפי שהיה בתוקף לפני תיקון תש"ס, קרי לפי החלופה שהתובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו".

8.         לאור פסק הדין הנ"ל הוזמן המערער בפני הוועדה הרפואית ביום 11.5.2011.

9.         ביום 9.6.2011 קבעה ועדת הרשות בעניינו של המערער, כדלקמן:

" מנהל בי"ס לכדורגל ומאמן כדורגל מצב אחרי מחלה ניוונית של שתי הברכיים. התובע עובד היום כפקיד עם עלייה בשכרו . לדעת הועדה התובע אמנם אינו מסוגל לחזור לעבודתו כמאמן כדורגל לכן החליף את מקצועו, אולם מאחר ולא קיימת ירידה בשכרו הועדה ממליצה על הפעלת תקנה 15 ב- שליש בלבד" [ההדגשות לא במקור].

10.        הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.6.2011 קבעה למערער 19% נכות צמיתה החל מיום 1.6.1994 ו- 48% נכות צמיתה החל מיום 1.1.98. עוד קבעה הועדה לעניין הפעלת תקנה 15, כדלקמן:

" הועדה מקבלת את קביעת ועדת הרשות. לדעת הועדה, הנפגע לא שינה את תחום עיסוקו (ענף הכדורגל) ולדעת הועדה השינוי ממעמד שחקן פעיל לאימון ובהמשך לניהול בי"ס לכדורגל מהווים תחום התפתחות טבעי שלא גרר אחריו ירידה בשכר, לפיכך, המלצת ועדת הרשות הינה הוגנת ומאוזנת והועדה מקבלת אותה".

לפיכך, קבעה הועדה כי יש להפעיל את תקנה 15 בשליש ולא במלואה.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

11.        לטענת המערער, הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין. הלכה למעשה, בניגוד לפסק הדין, הוועדה בחנה את הירידה בשכרו של המערער ולאחר שמצאה שלא קיימת ירידה בשכר המליצה על הפעלת תקנה 15 בשליש בלבד. פסק הדין חייב את הוועדה לדון בתחולת תקנה 15 לפי נוסח התקנות הקודם, קרי: על הוועדה היה לדון בהחלפת מקצועו של המערער בלבד. הלכה למעשה, הועדה דנה בנוסח תקנה 15 המתוקן ולא עפ"י הנוסח הישן כפי שפסק הדין הורה.

12.        עוד נטען, כי הוועדה הרפואית אימצה את החלטת ועדת הרשות לעניין תקנה 15 אך לא נימקה את החלטתה.בנוסף, בעוד שוועדת הרשות קבעה כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו כמאמן כדורגל ולכן החליף את מקצועו, קבעה הוועדה כי לדעתה הנפגע לא שינה את תחום עיסוקו.

13.        לפיכך עותר המערער להחזרת עניינו לוועדה על מנת שתפעל לפי הוראות פסק הדין מיום 2.2.2011.